דבורה בוזגלו 

איזון תדרים

 

אם פעם היה לנו זמן לכל דבר, כיום אנחנו מרגישים שהזמן מואץ למרות אותן דקות ואותן שניות.

מה נותן לנו את ההרגשה הזו?

ביקום אין זמן. יש קצב, יש מהירות, יש דיוק, יש תדר. אנחנו פועלים בדיוק כמו היקום. הזמן משמש לנו אך ורק בגלל שאנחנו במימד הארצי בתוך הגוף.

ולמה אני מדברת על היקום. כדי לקיים את מה שאנחנו ומי שאנחנו, אנחנו צריכים להיות מותאמים לקצב של היקום כי הוא השותף הגדול ביותר בעולם הזה. ברמת הנשמה אנחנו יקום כולו (זה ה"להיות" ואז כשיורדים לתוך גוף האדם אנחנו הופכים להיות אינדיבידואל/אחד/בן אדם. השוני הזה מחייב מאיתנו להיות במודעות אם אנחנו רוצים לקיים במציאות שלנו את מה שאנחנו רוצים. אם אנחנו לא מבינים במילים אחרות את השיר שמתנגן ברקע ולא מרגישים את הקצב אז אין סיכוי שנרקוד נכון ונהנה מהשיר.

היקום הוא המנגינה, האנרגיה הפנימית שלנו היא השיר והמודעות שלנו היא הריקוד.

בשנים האחרונות היקום שינה את מהירות הקצב שלו ואנחנו צריכים להסתנכרן איתו.

החוסר דיוק הזה מיצר אצלנו מציאות לא רצויה ואז מה מרגישים?

 

• יש לנו חוויה שהכל עובר כל כך מהר ולא מרגישים כלום מהדברים,

• זה מיצר לנו עומס ובעקבות זה הרבה פעמים לחץ,

• מרגישים תקועים בהמון תחומים,

• יש הרגשה של פספוס בהמון תחומים שהיו צריכים להיות ולא התקיימו כי אם זה לא הזמן המדויק אז זה לא להתקיים,

• ועוד הרבה דברים שכל אחד מכם יכול לערוך בקלות אני בטוחה.

למה זה חשוב בעצם להיות מסונכרן עם היקום?

קודם כל כדי לראות פירות מכל מה שעושים בחיים. ההרגשה שאתה עושה ואתה לא מקבל את מה שאתה רוצה,במילים אחרות הפער בין מה שאתה רוצה למה שקורה לך בחיים באמת הוא עצום (גם אם במציאות הוא קטן) מיצר תסכול אדיר. אכזבה מתלווה יחד עם זה ובסוף חוסר מוטיבציה כתוצאה וביטול חלומות ואז באמת אין הגשמה.

איזון תדרים מביא אותנו לתוצאות אלא מהסיבה הפשוטה שהוא מדייק את רמת התדר שלך לגבוה הביותר שאתה יכול להגיע ומסנכרן אותך ליקום ואז אין כמו לקטוף פירות ממי שאתה בקלות ובשמחה.